מצד שני, כל הפרטים האלה נחוצים לנותן השירות באמת ובתמים כדי לתת לי שירות. כיצד יבדילו אותי מאחרים (שם, ת.ז.)? כיצד יודיעו לי על השירות (כתובת, דואל, טלפון)? כיצד ידעו שאני בוגר מספיק לקבלת השירות (תאריך לידה)?
אין לי תשובה טובה, ואני תמיד מתלבט מחדש. כמובן שתמיד עומדת בידי האפשרות לא למסור את הפרטים ולא לקבל את השירות. פעם אחת אפילו עשיתי את זה, במקום שבו באמת חשבתי שאין שום סיבה לתת את הפרטים: בספריית הוידאו השכונתית. רציתי לשאול סרט באופן חד פעמי (כמו ממכונה אוטומטית, אלא שהסרט שרציתי לא היה במכונה). סירבתי למסור את הכתובת ומספר הטלפון, ובתמורה נאלצתי לוותר על הסרט. בדיעבד הצטערתי על כך (מאד רציתי את הסרט בשביל איזה פרוייקט, ולא מצאתי אותו בשום ספריה אחרת).
לפני שבועיים נכנעתי למאמצי השיווק של הרשת שבה אני מרבה לעשות את קניותי השבועיות, והחלטתי לרכוש את כרטיס האשראי שהם מציעים. השתכנעתי שזה הופך את החיים לזולים ונוחים יותר (לפחות בשנה הראשונה, כשהכרטיס בחינם).
הדיילת היתה אדיבה מאד, והסבירה וענתה לכל שאלותי באריכות ובאורך רוח. ואורך רוח בהחלט דרוש כשאני מתחיל לשאול שאלות. לאחר שלב השאלות הגיע שלב הטפסים. ועם הטפסים מתחילה גם ההתלבטות הרגילה שלי: האם עלי להסכים לתת את כל הפרטים.
הבעיה עם שירות מורכב כמו כרטיס אשראי היא שהפרטים רבים, והטפסים ארוכים - וסטנדרטיים. אין מקום למשא ומתן לגבי ההסכם שעליו חותמים. תרצה כרטיס - עליך לחתום.
ובכן, בעודי עומד כאידיוט היחידי בסופר שקורא את כל ההסכם, מהמהם מדי פעם הערות על ניסוח זה או אחר, ונענה בסימפטיה רבת רחמים מהדיילת החביבה, נתקלו עיני בתנאי שחיפשתי, ושאותו לא רציתי לאשר. וזה התנאי: "אני מודע ומאשר לשופרסל... לעשות במידע שימוש לצורכי שיווק ודיוור ישיר, ולצורכי הגברת הנאמנות לשופרסל, ... וכן מאשר למועדון ו/או לשופרסל ו/או לשופרסל פיננסים להעביר את המידע לצדדים שלישיים והכל בכפוף לזכויותי לפי חוק הגנת הפרטיות התשמ"א - 1981"
אמנם, מצא חן בעיני הניסוח "להגברת הנאמנות", ואמנם אני כן רוצה לקבל הודעות על מבצעים בדואר. בשביל זה אני עושה את הכרטיס. אבל אני חושב שמצאתי את הסעיף שהפעם אני רוצה להילחם נגדו - "העברת המידע לצדדים שלישיים" - הנה משהו שאני יכול לא להסכים אליו.
וכך, לפני החתימה, פשוט מחקתי בקו את המילים "וכן מאשר למועדון ו/או לשופרסל ו/או לשופרסל פיננסים להעביר את המידע לצדדים שלישיים" (סליחה על איכות הסריקה).
ואז, בחלק החתימות, במקום שבו הצהרתי שקראתי את הסעיפים הנ"ל, הוספתי את המילים "בהסתייגות" ליד החתימה.
הדיילת הסתכלה עלי במבט מרחם.
"אני לא חושבת שיאשרו לך את הכרטיס" אמרה.
"ננסה", אמרתי, ומסרתי את הטפסים.
עברו שבועיים, ולהפתעתי הכנה - הכרטיס הגיע בדואר רשום.
ועכשיו - אחרי "הניצחון" הקטן הזה, הרי ברור לי ש-
ראשית, סיכוי טוב שהכרטיס אושר לי בלי שמישהו בחברה הסתכל על הטופס. אני מדמיין פקיד עייף שמקבל ערימת טפסים, מקליד את הפרטים האישיים למחשב ושולח את הטופס לסלסלת הטפסים-שאף-פעם-לא-יסתכלו-עליהם.
שנית, נניח שפתאום אמצא את עצמי מקבל הצעות מ"צדדים שלישיים". אז מה? אז אצטרך לברר אם אמנם המידע עלי הגיע מהרשת, ואם כן אצטרך למצוא עורך דין שיתבע את הרשת, ולצאת לדרך חתחתים ארוכה שבסופה אקבל - מה?
שלישית, אולי בכלל ויזה מאפשרת מחיקות ושינויים כאלה? אולי אני לא הטרחן היחיד, ומלבד כמה סעיפים שחשובים להם, הם מאשרים ללא בעיה את כל השגעונות של הלקוחות המשוגעים? (אגב, לפי הדיילת, אני בטח הטרחן העיקרי בסופר העירוני)
בקיצור, לא ממש נצחון. אבל מה - רגע מתוק.
נראה אותך יוצא מהם בעוד שנה כשלא תרצה להמשיך את הקשר.
השבמחק