יום שישי, 14 בפברואר 2014

פנינים מהתלמוד #3 - האישה משתינה בישיבה - זה טוב או רע?

פנינת היום: מסכת עירובין, ק, ע"ב:

[בהמשך לדיון ארוך שמתחיל בטענתו של רב אסי שאסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה, כלומר לחייב אותה לקיים יחסי מין], מוסיף לדיון רב יצחק בר אבדימי את הטענה שיש עשר קללות שבהן נתקללה חוה. כמו שכתוב (בראשית ג'): "אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל-אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְ"
  1. "אל האשה אמר הרבה ארבה" - הכפלת המילים "הרבה" ו- "ארבה" אלו שני מקרים של דימום - אחד המחזור החודשי (נדה) 
  2. והשני דם הבתולים.
  3. "עצבונך" - זה צער גידול בנים.
  4. "והרונך" - זה צער ההריון.
  5. "בעצב תלדי בנים" -כמשמעו. כלומר כאב הלידה.
  6. "ואל אשך תשוקתך" - מלמד שהאישה משתוקקת לבעלה בשעה שהוא נעדר מהבית.
  7. "והוא ימשול בך" - מלמד שהאישה תובעת (כלומר מבקשת לקיים יחסי מין) בלב, אבל אסור לה לבקש מבעלה במפורש. והאיש תובע בפה, כלומר מותר לו לבקש ממנה במפורש. זו היא מידה טובה בנשים. אבל האישה, אם היא רוצה, יכולה לרצות את בעלה, כלומר להראות לו את רצונה ברמזים.
רב יצחק בר אבדימי אמר שיש עשר קללות, אבל הביא רק שבע. לכן רב דימי (דימי, ולא אבדימי) הציע עוד שלוש:
  1. עטופה כמו אבל - שחייבת בכיסוי ראש
  2. מנודה מכל אדם.
  3. ונמצאת בכלא - שהרי ידוע שלנשים אסור לצאת מהבית (רש"י: כל כבודה בת מלך פנימה).
הבהרה בגמרא: אבל מה הכוונה "מנודה מכל אדם"? כי אם הכוונה היא שאסור לה להתייחד עם גברים אחרים, הרי גם הגבר מנודה, ואסור לו להתראות עם נשים אחרות. התשובה היא שלגבר מותר להינשא ליותר מאישה אחת, ולאישה אסור. פעם היה כיף להיות גבר.

והנה ספרנו עשר קללות כמובטח.

אבל יש מקור נוסף (ברייתא) שבה יש שלוש קללות אחרות:
  1. מגדלת שיער ארוך כלילית - שהרי ידוע ששיער נשי ארוך מקורו באותה שדה קדמונית.
  2. ומשתנת מים כבהמה - רש"י מסביר: "שכורעת כשהיא משתנת ודרך פרדה לעשות כן". אכן הסבר ציורי.
  3. ונעשית כר לבעלה - באמת צריך להסביר את זה?
שואיילת הגמרא, "ואידך"? - כלומר מדוע רב יצחק בר אבדימי לא כלל את השלוש האחרונות ברשימת העשר?
עונה הגמרא, "הני, שבח הוא לה" - שלוש הקללות הנוספות אינן קללות אלא ברכות! רוצים לדעת למה? מסביר רש"י:

"יושבת ומשתנת בצניעות ואינה חסרה כלום בדבר" כלומר בעצם ההשתנה בישיבה אינה חיסרון, ויותר מכך, הדרך הצנועה שבה זה נעשה (מאחורי שיח?) היא שבח לאישה.

ולגבי "כר לבעלה" הוא כותב: "אין לה טורח כל כך [כי] טורחו [של הבעל] מרובה משלה". צודק. הוא באמת עובד קשה והיא סתם שוכבת על הגב ונחה.

ולגבי הראשון, אין לרש"י הסבר, ואנחנו נסתפק בהסבר של המהרש"א שהוא נכלל בדברי רב דימי "עטופה כאבל", שהיא עוטפת את שיער השד שלה בכיסוי ראש ומסתירה אותו, ולכן זה שבח.

אז מה למדנו?
שדם המחזור ודם הבתולין, וההריון והלידה וגידול הבנים הם קללות של האישה.
שהמשיכה והתשוקה לבעל היא קללה, אבל גם שאסור לאישה לבקש. מותר רק לעשות עיניים.
שכיסוי הראש, והצניעות והישיבה בבית גם הן קללות. תזכרו את זה בפעם הבאה שמישהו יטען בפניכם ש"כל כבודה בת מלך פנימה" זה לטובת האישה. אותך לרב דימי!

ולבסוף, למדנו ששיער ארוך כלילית הוא דווקא טוב (בתנאי שמסתירים אותו) ושאפילו טוב יותר להשתין בישיבה, והכי טוב להיות למטה בזמן הסקס. אפשר לנוח.



מקור:
והאמר רב יצחק בר אבדימי עשר קללות נתקללה חוה דכתיב (בראשית ג) אל האשה אמר הרבה ארבה אלו שני טפי דמים אחת דם נדה ואחת דם בתולים עצבונך זה צער גידול בנים והרנך זה צער העיבור בעצב תלדי בנים כמשמעו ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שיוצא לדרך והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה זו היא מדה טובה בנשים כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה הני שבע הווין כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל ומנודה מכל אדם וחבושה בבית האסורין מאי מנודה מכל אדם אילימא משום דאסיר לה ייחוד איהו נמי אסיר ליה ייחוד אלא דאסירא לבי תרי במתניתא תנא מגדלת שער כלילית ויושבת ומשתנת מים כבהמה ונעשית כר לבעלה ואידך הני שבח הוא לה