יום שלישי, 29 במרץ 2011

חתימה על כרטיס אדי

אני חתמתי. ואתם?


יום שבת, 1 בינואר 2011

אין פטנטים

פאנג שוואי, על פי ויקיפדיה, היא תורה סינית עתיקה שקובעת כיצד יש להניח חפצים ומבנים במרחב כך שיתחברו ליסודות העולם ולצ'י באופן הרמוני. התורה עתיקה, ואני אינני יודע, מעבר למה שכתוב בויקיפדיה, מהם עקרונותיה המקוריים. לעומת זאת, העקרונות המודרניים, באדיבות הניו-אייג', מצטרפים לשאר תורות שתפקידן אחד: לגרום אושר, סיפוק והצלחה לאדם שיחייה על פיהם.

באתר המכללה ללימודים רוחניים של ד"ר ירון זפרן (תגגלו. אני לא רוצה לקדם את זה בקישור), מצאתי את הפיסקה הזו (בהשמטות):
גישת "המצפן", המתמקדת בעיצוב הפנים של הבית, מחלקת את הבית ל- 9 אזורים, שכל אחד עוסק בתחום חיים ספציפי ... כדי "להפעיל" תחום חיים מסוים – יש להוסיף את סמלי היסוד המקביל לאותה פינה. למשל – לשיפור הזוגיות מוסיפים את יסוד האדמה. את חלוקת הבית לפינות עושים על גבי תוכנית המתאר של הבית, בעזרת מצפן... מוצאים מה הכוון שאליו רצוי להפנות את המיטה, את שולחן הכתיבה, ספת המדיטציה ואפילו הטלפון.

כלומר כדי למצוא אהבה - שפכו אדמה בכותל מערב.
כדי להצליח בעסקים, הניחו מזרקת מים קטנה בצד דרום.

כל צרה ומדווה ייפתרו מייד, אם רק תקיימו את כללי הפאנג שוואי.

כאשר בני ישראל נלחמו בעמלק ברפידים, מצא משה פטנט נגד עמלק: "כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ - וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק" (שמות יז). כאשר מכה אלוהים את ישראל הבכיינים במכת נחשים, שוב מוצא משה את הפטנט להצלה (הפעם בעצת אלוהים): "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי" (במדבר כא).

חז"ל, שלא הבינו בפאנג שוואי, היו מאד מוטרדים מהסיפורים האלה. במסכת ראש השנה עולה השאלה בצורה ישירה: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או ידיו שוברות מלחמה?.. וכי הנחש ממית ומחיה?"

תשובת חז"ל, "אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומכוונין את ליבם לאביהם שבשמיים--היו מתגברין", מצביעה על העובדה, שהאדם, ולא הידיים, הם שעושים מלחמה. אין פטנטים שיחליפו את הכוונה האנושית. אם האדם לא יקח אחריות ויעשה מעשה, שום ידי משה, ושום מזרקת מים בצד מערב, ושום מיטה בכיוון צפון דרום, ושום שרשראות של שום לא יעזרו לו. "שום גמדים לא יבואו".

היהדות היא תרבות של אחריות. של מעשה. לא של פטנטים. מי שיבין שעליו לקחת אחריות, לא צריך הרמוניה ולא צ'י. הוא צריך לקום ולעשות (וגם אז, אין בטחון שזה יעזור).

ואם תגידו שאדם צריך עזרה, ושאולי סידור הבית בצורה מסוימת יגרום לו לתחושה טובה יותר שתחזק אותו? בסדר, אבל למה צריך תורות סיניות מסובכות? חז"לנו כבר קבעו בפשטות: "שלשה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן: דירה נאה, ואשה נאה וכלים (בגדים) נאים" (ברכות נז). אישית, הייתי מוסיף גם "אוכל טוב".
(חיים, מה שחשבת עליו כבר כלול במסגרת "אשה נאה"!)