עידו קינן פירסם מאמר בבלוג שלו, חדר 404, בנושא תערוכת הגופות המתוכננת להיפתח בפסח במוזיאון המדע בחיפה. במאמר שלו מביא עידו את ההתנגדות של גופים דתיים וחרדים לתערוכה כדוגמה לכפיה דתית. בתגובה לכך כותב עידו: "מניעת הצגת התערוכה פוגעת פגישה קשה במאמינים בני כל הדתות והחילוניויות, שמאמינים שהזכות על גופיהם וגופותיהם שייכת להם ולא לנציגים מטעם עצמם של כל קב”ה שהוא."
עידו צודק, כמובן. הזכות על הגוף שייכת למת בלבד (ואולי למשפחתו), ואם הוא התיר להציג את גופו המת בתערוכה - למה לנו להגן בשבילו על מה שהוא עצמו וויתר?
בתגובות למאמר עולים נימוקים משכנעים דווקא נגד התערוכה, ולמרבה הפלא - אף אחד מהנימוקים אינו מסתמך על הדת. הנימוקים הם אנושיים וחילוניים למהדרין. מסתבר שאפשר לגנות את התערוכה המגעילה הזו גם בלי להיות דתי.
אינני מכיר את עידו, ואני מקווה שהתמיכה שלו בתערוכה היא כנה (גילוי נאות: אני לא ראיתי את התערוכה. עידו כן ראה) אבל נראה כאילו עידו הפעיל את הטייס האנטי דתי האוטומטי שלו ויצא להגן על פיגול רק בגלל שהדתיים מתנגדים לו.
הגליון האחרון של הדו-ירחון "ארץ אחרת" עוסק בנושא השבת. בחלק מהמאמרים עולה הצער על כך שהאירגונים החברתיים לא נעמדים לימין (או לשמאל) האירגונים הדתיים במאבקם נגד פתיחת בתי עסק בשבת. במאמרה של רבקה רוזנר "שלטון החוק כאות מתה" היא מספרת לדוגמה על המחאה החילונית שקמה כהתנגדות לחרם צרכנים חרדי על רשת "שפע שוק":
"בישראל ... ניסיון לשמור על השבת כעל יום ללא עבודה ממותג מיד כ"כפייה דתית", ונענה לפיכך בתשובה אוטומטית של "מאבק חילוני". העניין קיבל ביטוי ברור במרס 2008, כאשר "ועדת הרבנים למען קדושת השבת" הכריזה חרם צרכנים חרדי על כל החנויות הקשורות לחברת "דור אלון" (שרשת "שפע שוק" שייכת לה)... וזאת בעקבות החלטת הרשת לפתוח את סניפיה בשבת. מנהיגי "ועדת הרבנים", כמעט מיותר לציין, לא הזכירו את הפגיעה החברתית בסוחרים הקטנים ואת שאלת זכויות העובדים באשר הם, וזעקתם התמקדה אך ורק ב"כבודה של השבת"... התשובה החילונית לחרם הצרכנים החרדים לא איחרה לבוא בדמות קניות מרוכזות בסניף "שפע שוק" בבני ברק, שנועדו למזער את הנזקים שהחרם הכלכלי החרדי גרם לו. שרי רוזנר-גלזר, ממארגנות המחאה החילונית, אמרה אז לעיתון "הארץ": "הגענו לכאן כצעד סמלי להביע מחאה נגד הכפייה הדתית. זה לא מסר מאיים נגד דודי וייסמן, אלא נגד מנהיגי העדה החרדית, שלא ייכנסו למרחב הפרטי שלנו". תגובתה של רוזנר-גלזר, כמשל כמובן, מבהירה שגם המחאה החילונית, בדומה לחרדית, היא מענה אוטומטי, שאומר בכל סוגיה "העיקר שלא ניכנע לחרדים", ולא עוצר רגע כדי לשאול מהו המחיר החברתי, הקהילתי והמשפחתי שאנו משלמים עבור היכולת לקנות שקית חלב בסופרמרקט שתחת הבית בשבת בצהריים, והאם זה באמת שווה את זה.
לסיכום - אפשר לצאת נגד התערוכה הדוחה במוזיאון המדע בחיפה, כמו גם להימנע מקניות בשבת, אפילו אם זה אומר להיות בצד של הדתיים והחרדים רחמנא ליצלן.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
גם אני לא מתכוון ללכת לתערוכה - הרעיון להתייחס לגופות כמוצג אמנותי דוחה אותי.
השבמחק