פנינת היום: מסכת שבת, דף ס"ו ע"ב:
[אביי מביא את תרופותיה של אומנתו לריפוי מחלה בשם "אשתא" (שחפת על פי שוטנשטיין). התרופה הראשונה היא תליית גוש מלח על צווארו של החולה. ואם זה לא עובד, אז מציעה האומנת תרופה אחרת]
על החולה ללכת ולשבת על פרשת דרכים ולחכות שתעבור שם נמלה שנושאת משא כלשהו. כאשר יראה נמלה כזו, יתפוס אותה וישים בתוך שפורפרת מנחושת. את השפורפרת יש לסתום בפקק עופרת ואז לכסות בשישים חותמות. לאחר הכנת הכלא המאובטח הזה, יש לנער את השפופרת (עם הנמלה המסכנה), להרים אותה ולהגיד לנמלה את הלחש הזה: "משאך עלי ומשאי עלייך!"
כוונת הלחש היא להעביר את מחלת האדם לנמלה, תמורת העברת משא הנמלה לאדם החולה. גרגר חיטה או רגל של חרגול - שניהם עדיפים משחפת. עד כאן מעשה כישוף עממי עם הגיון פנימי סביר. אלא שיש בעיה אפשרית עם הפרקטיקה הזו. ינסה הקורא לנחש איזו בעיה יכולה לצוץ, לפני שימשיך לקרוא הלאה.
הבה נמשיך בעזרתו של רב אחא: אמר לו רב אחא בנו של רב הונא לרב אשי: ומה אם אדם אחר כבר מצא את הנמלה הזו לפניך, וכבר עשה בה שימוש דומה, כלומר כבר העביר אליה את מחלתו?
וואלה! איך לא חשבנו על זה... במקרה כזה יכול אותו אדם להיפטר מהשחפת ולקבל תמורתה סרטן, או סתם טחורים. נסו לחשב את ההסתברות להתרחשות של מאורע כזה שאותה נמלה תיתפס פעמיים על ידי אנשים חולים (מליארד נמלים, כמה חולים שמאמינים בלחשים, ופרשת דרכים סמוכה - מאיפה מתחילים בכלל?). הסיכוי ודאי קטן יותר מהסיכוי לזכות בלוטו. אבל האם הייתם לוקחים את הסיכון? אם יש נמלה כזו, ללא ספק מדובר בנמלה עם נאחס!
כדי להימנע מקבלת מחלתו של אדם אחר, יש לשנות את נוסח הלחש ולהגיד "משאי ומשאך - עלייך"!
זה אולי פחות הוגן כלפי הנמלה, אבל יותר בטוח...
זה אולי פחות הוגן כלפי הנמלה, אבל יותר בטוח...
מקור:
ליתוב אפרשת דרכים וכי חזי שומשמנא גמלא דדרי מידי לישקליה ולישדייה בגובתא דנחשא וליסתמיא באברא וליחתמי בשיתין גושפנקי ולברזוליה ולידריה ולימא ליה טעונך עלי וטעונאי עלך אמר ליה רב אחא בריה דרב הונא לרב אשי ודילמא איניש אשכחיה ואיפסק ביה אלא לימא ליה טעונאי וטעונך עלך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה