ת"ר: לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי. מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה. אמרו: "כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ד' מאות זוז". אמר אחד מהם: "אני אקניטנו". אותו היום ערב שבת היה...
אמר לו: "שאלות הרבה יש לי לשאול, ומתירא אני שמא תכעוס." נתעטף וישב לפניו. אמר לו: "כל שאלות שיש לך לשאול - שאל"... אמר לו: "... אבדתי על ידך ד' מאות זוז!"
אמר לו הלל: "הוי זהיר ברוחך. כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז, וד' מאות זוז, והלל לא יקפיד." (בבלי שבת, ל, ע"ב)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה