יום שישי, 30 באוקטובר 2009

המלך ברע מפרשת לך לך

בפרשת לך לך, בפרק י"ד, מסופר על המלחמה המפורסמת בין ארבעת מלכי המזרח לחמשת מלכי כיכר הירדן. בראש מלכי הכיכר עומד מלך סדום, המלך ברע. השם הזה - ברע - הוא הזדמנות מצויינת להיזכר בשיר נונסנס נפלא של הסופר א. א. מילן (פו הדב).


השיר המקורי נקרא "King John’s Christmas", מתוך ספר השירים "Now we are six" שיצא בשנת 1927. הספר תורגם לעברית ע"י יעקב אורלנד, שקרא לו "אנחנו שנינו" (הוצאת מחברות לספרות, 1957). למלך ג'והן של מילן בחר אורלנד לקרוא המלך ברע, או בתרגום המלא "הַמֶלֶךְ בֶּרַע מַח'שְׁמוֹ", שעליו אמר טל בני: "הוא לא רשע. הוא בסך הכל איש מסכן..."


הַמֶלֶךְ בֶּרַע מַח'שְׁמוֹ


המלך ברע מח'שמו,
רשע ומנוול,
ואף'חד לא מדבר איתו
אף פעם ובכלל.
וכשפוגשים בו אנשים
כשו'הולך בדרך,
הם מסתכלים בו דרך אגב
ומרימים קצת את האף -
עד שהמלך נעלב
ומתאדם כתרח.


המלך ברע


המלך ברע מח'שמו,
מזמין לשתות כוס תה,
אך הוא שותה רק בעצמו,
כי מי איתו ישתה?
וכשו'מקבל "שנות טובות"
הזהו הטיפוס,
עם "בברכה ובהצלחה
לך ולכל המשפחה",
אז זאת היא בטח או בדיחה,
או בלוף מאה אחוז.



המלך ברע מח'שמו
אז כמה שהוא רע -
הוא עוד חושב שבני-עמו
אוהבים אותו נורא.
ובפורים, עם התחלת
"משלוח המנות",
הוא נעמד לו כמו "נאד"
ומחכה למתנות.
שיחכה... מה'כפת?


המלך ברע מח'שמו,
חושב שהוא חכם;
לקח נייר והכתימו
בקשקושי פחם,
ועל הארובה תלה
ליום או ליומיים.
וכך קשקש: "יחי אותו -
אשר יביא לי מתנתו".
ולא חתם "הוד מלכותו",
רק ברע. בית. ריש. עין.


המלך ברע תולה שלט


"רוצה אני רק שוקולד
ומסטיק בשבילי,
ועוגיות מלוא היד,
עם סוכר ועם בלי.
ולא איכפת גם סוכר סתם
ו'פילו אגוזים,
או מין צינור של קר וחם
שיש לו שני ברזים.
אך כמובן אם לפנק תרצו אדם כמוני
הביאו לי במתנה אחד או שני בלונים!"


המלך ברע מח'שמו -
תלה כרוזו בגג
ובמרזב שלשל עצמו
חיש מטה, כמנהג.
וכל הליל חשב רק "הוי,
כזהו מצבי...
כי מה אם לא ירצו לקנות
ולהביא לי מתנות?
אך מילא, איזו'שן "מנות"
כבר מישהו יביא.


לא'כפת לי כבר אם זה תפוז
ו'פילו ענבים,
ו'פילו צדף, או חרוז,
עם-בלי חוטים, או עם.
ורק שאנ'לא רוצה בובה
ואנ'לא רוצה מפיות,
ויש לי כבר - תודה רבה -
קופסה עם קוביות.
אך, כמובן, אם לפנק תרצו אדם כמוני,
הביאו לי במתנה אחד או שני בלונים!


המלך ברע מח'שמו -
הגגה העפיל
וכה בישר לבני עמו:
"חג הפורים התחיל!"
ומתנות שלחו כל אב,
כל דוד וכל דודה,
לזה נתנו גולת-ברזל
לזה חליל, לזה מקל
ורק המלך לא קיבל -
כך טוב לו. שידע.


חשב לו כך זה הטיפוס
שיהיה כבר ענבים
ו'פילו צדף, או חרוז
עם בלי חוטים, או עם.
שיהיה בובה כבר... מעליש,
שיהיה כבר מפיות,
ואין לי עוד - זה שין קוף ריש -
קופסה עם קוביות.
אך כמובן אם מי'שו עוד אוהב גם איש כמוני
אז שיביא לי מתנה אחד או שני בלונים!


המלך ברע הרשע
צחק והתלוצץ,
אך מקנאה ומבושה
לבו בו התפוצץ.
הנה למטה - כן חשב -
כל ילד מתנה לו,
רק הוא בלבד צוחק לשוא
ומגלגל סתם את עיניו,
כי שום דבר לא דוד, לא אב
שלח לו, או ענה לו.


המלך ברע בדרכיו
קצת כנראה הפריז;
ויום אחד בגג ניצב
וככה, כך הכריז:
"די. נמאס לי כבר ברוגז.
מעכשיו - שלום!"
ופתאום - הביטו פלא!
עגלגל, צבוע תכלת,
בדיוק לידי המלך -
התעופף בלון.


המלך ברע מקבל בלון

2 comments:

  1. ני לגמרי מסכימה עם טל
    חוץ מזה תגיד לו שאמרתי שהוא חמוד
    הדודה:-)

    השבמחק
  2. יוחאי, הלא אני התגובה הראשונה פה, איך שלחת לי את הקישור כאילו לא הייתי מעולם?
    אולי תתאפס, בבקשה
    חוץ מזה אני זוכרת
    חומוס ופיתות:-)

    השבמחק